המטרה: מחאה - קליפים מחאתיים / מאת שחר פאוזנר (יא9)

חשבתם פעם למה קליפים מוזיקליים נראים כמו שהם נראים? הסיבה היא פשוטה, העברת כוונותיו של הזמר דרך מילותיו של השיר ודרך הקליפ עצמו. הרצון המרכזי של הזמר הוא שהקליפ ייקח חלק חזותי גדול בהעברת המסר למאזיניו. לסיבה זו קיימות שלל דוגמאות ובניהן קליפים של הזמרים רביד פלוטניק ואיתי טונה.

עגל הזהב - רביד פלוטניק:

השיר מספר לנו על החלק הקשוח של המציאות, על הבניית המציאות שהחברה והתקשורת מציגות לנו כדבר נורמאלי, וגורמות לנו לחשוב שככה החיים צריכים להישמע ולהראות. בנוסף לכך, הזמר, רביד פלוטניק מעביר את המסר שלו בשיר ובקליפ דרך מחאה חברתית ופוליטית על המציאות בימינו, ומסביר שאנו לא חשופים מספיק למידע, שבדיעבד מציל חיי אדם ומרחיב את הידע שלנו כאזרחים. על המדינה שלנו, על המצב הכלכלי, הפוליטי, החברתי והבריאותי שחשובים לנו כבני אדם בחברה.

"המסך הזה מדבר אליי, מהפנט אותי ומשקר עליי. מזריק לי חרדה עמוק לתוך התת-מודע ומשדר אליי את כל הרעל והזבל שמוכרים לי מחלחל אליי" – זו שורה מייצגת מתוך השיר שמעבירה לנו את תפיסת המציאות של החברה, התקשורת, ההתנהגות והיחסים הבינאישיים בינינו הישראלים. התקשורת תמיד תרצה שאנחנו נשמע רק את מה שהיא תופסת כנכון, ולא נותנת ביטוי מספיק למגוון רחב של דעות. הכלים התקשורתיים משתמשים בעצם בכלים שונים של צנזורה שתורמות לעיוורון החברתי שלנו. אנחנו מפספסים בגללה, כך עולה ממש ממה שכותב רביד פלוטניק, חלקים חשובים מתפיסות של אנשים פה. בתמונות שיוצרים פלוטניק ויוצרי הקליפ שלו אנחנו מקבלים גל גדול של מחאה וביקורת שקשה לשכוח. הקליפ הופך לחלק מהשיר והשיר הופך לחלק מאיך שאנחנו מסתכלים על הסביבה שבה אנחנו חיים כתוצאה מזה. לטעמי, הוא הצליח.

טונה - גם זה יעבור

המסר שהזמר איתי טונה מנסה להעביר דרך מילות השיר והקליפ שלו הוא שכל הדברים בחיינו באים, נשארים לתקופה וממשיכים הלאה. בין אם מדובר באנשים ובין אם מדובר באירועים היסטוריים או חפצים מסוימים שלקחו חלק גדול בחיינו השפיעו על איכות החיים של כל אדם בחברה בעולם ובישראל. בנוסף לכך אנחנו, הישראלים, ידועים ביכולתנו לעבור מעצב קיצוני לשמחה קיצונית ובמקביל גם לשמור על שגרת חיים רגילה. טונה, לעומת פלוטניק בחר שלא להראות את פרצופו בקליפ של השיר כי הוא רצה להעביר את המסר בקליפ שמדבר בפני עצמו. הדוגמא החיה לזה היא שכמעט כל החפצים ההיסטוריים והעכשוויים שנמצאים בקליפ הם גם חלק ממילות השיר.

טונה שר: "גם זה יעבור כמו הקינלי (משקה משנות ה-80), כמו הטכנו (מוזיקה משנות ה-90), כמו הקרוקס (נעליים מגומי מהעשור הקודם)"

"גם זה יעבור כמו הפילים (חלק מהמצלמות הישנות), ליאור מילר (דוגמן משנות ה-90), סמנתה פוקס (זמרת משנות ה-80)"

רובם הגדול של הדברים והאנשים שמוזכרים בשיר הם היסטוריה לא חשובה. הקליפ בנוי בצורה שמעבירה מולנו את הדברים האלה במהירות ומיד גורמת לנו לשכוח אותם כי ראינו לאותם רק לרגע. תחשבו על זה, כמה זמן השתמשתם בנייד הראשון שלכם, אתם זוכרים אותו בכלל? בואו נגיד שאת השני כנראה בכלל לא תזכרו בעוד כמה שנים. הקליפ משתמש בטכניקה הזו כדי להעביר מסר. המסר: הכל זמני ורק מעט מאוד דברים ישארו איתנו בזכרון או בחיים ורק להם צריך לתת תשומת לב גדולה.

השיר והקליפ הם סוג של סמלים בהיפ הופ הישראלי לאחר הצלחתם הגדולה ועד עכשיו נעשה בהם שימוש וחיקויים בסדרות וסרטים. דבר חשוב נוסף הוא שבעזרת הקליפ אפשר לראות עד כמה העולם התשנה ועד כמה השינויים שלו משפיעים עלינו כבני אדם. עכשיו נשאלת השאלה – האם את השיר והקליפ הזה אנחנו נזכור כשנהיה גדולים?