מה משותף לפרות, צבעים ותפוזים? / מאת אלינה כצוומן (יא1)

כפי שידוע לנו, ביהדות קיים מספר גדול של חגים שונים ומגוונים הנחגגים כל שנה בישראל ובעולם. בנוסף לחגים אלו, קיימים מועדים מיוחדים בכל רחבי העולם, הנבדלים ביניהם בין מדינה אחת לאחרת ומיוחדים בדרך משלהם. חג או מועד מיוחד, נחשבים ליום או מספר ימים משמחים אשר מסמלים תקופה מסוימת מהעבר, אירוע היסטורי משמעותי וחשוב או יום אשר רוצים להשאיר לו זכר. את יום מיוחד זה מציינים בעזרת מנהגים שונים ומסורות, חגיגה, סעודה, חופשה או אף טקסים. לרוב יש חגים אשר מהווים חלק מדת, אשר המסורות נשמרו לשנים ארוכות, ובנוסף לכך קיימים חגים לאומיים, אשר נחגגים במדינה ובחברה ללא התייחסות לדת.

אנשים אשר חיים במסגרת משלהם ומהווים חלק ממדינה מסוימת לרוב נחשפים רק לחגים המקובלים באותה מדינה, ללא אף ידיעה על חגים לאומיים הנהוגים במדינות אחרות. חגים שונים במדינות שונות יכולים להיראות מוזרים ואף פחות מקובלים לעיני האדם שמסתכל מבחוץ, אך כאשר יש את האפשרות לצלול לעולם המשונה של חגים אחרים, הפחות רגילים לאדם המסתכל עליהם, חגים אלו יכולים להיראות מעניינים ואנשים אפילו יכולים לרצות לחגוג אותם בעצמם, ללא שום קשר לאותו חג. אני מציעה לפתוח את עיניכם לחגים שונים ומיוחדים ברחבי העולם.

יום המתים - Día de los Difuntos / מקסיקו

למרות שמו המצמרר, מועד זה נחשב לחגיגי במיוחד ברחבי מקסיקו. מקורו זה חג זה הוא בתרבות האצטקית, אשר שלטה במקסיקו במאה ה-15 עד המאה ה-16. לתרבות זו הייתה השפעה רבה על אנשים אשר חיו באותה תקופה, עד שנכבשו על ידי הספרדים. חג זה חל כל שנה בשניים בנובמבר. לפי מה שהמקסיקנים מאמינים – היומיים הראשונים של נובמבר הינם ה-48 שעות בהן כל מכריהם אשר מתו חוזרים לעולם החיים. זמן זה נחשב לחגיגי מאוד, בעוד שהנשים מכינות מאכלים מסורתיים רבים, בכל פינה מונחים בקבוקי טקילה והילדים מאירים את העיר באלפי נרות אשר בעצם מראים את הדרך למתים השבים. זוהי בעצם אחת הדרכים של המקסיקנים לשמח את יקיריהם המתים. ביום הראשון של החג, לרוב נהוג לבקר קברים של בני משפחה קרובה, מדברים עליהם בזמן שאוכלים מזונות מסורתיים ושותים משקאות ולפעמים אף מזמינים תזמורת. ביום השני לרוב ניגשים לקבריהם של אנשים מהמשפחה הרחוקה וקבריהם של המכרים. בנוסף למאכלים מסורתיים ואלכוהול, מקובל בקרב הנשים ללבוש שמלות ארוכות עם רקמות שונות וצבעוניות, זר פרחים עשיר ולאפר את פניהן באיור של שלד לבן. הגברים נוהגים ללבוש חליפה יפה, בצבעים שונים, לפעמים עם איורים של פרחים, ופניהם גם מאופרות כשלד לבן ומחייך. בתלבושות יפות אלו, האנשים נוהגים להסתובב ברחובות בקרנבל.

הפרות חוזרות הביתה – Viehscheid / גרמניה

יום מאוד מיוחד המצוין באזור הדרומי של גרמניה – בווריה. חג זה מציין את חזרתן של הפרות והשוורים הביתה מחופשת הקיץ שלהם בהרי האלפים. חזרה זו מהווה אירוע מרגש בקרב הגרמים וסיבה נהדרת לחגיגה. כל קיץ, בסביבות חודש יוני, הפרות הולכות בתהלוכה ארוכה להרי האלפים, אשר שם יבלו את כל הקיץ עד תחילת – אמצע ספטמבר. הן נחות שם בהרים המרהיבים, אוכלות מהעשב הטרי, נהנות ממפלי מים רבים, מזג אוויר נעים וכמובן נופים מלהיבים. חג זה מהווה מסורת כבר הרבה שנים ונחגג כל שנה ללא יוצא מן הכלל. כבר בספטמבר, הן חוזרות הביתה, כי המזג אוויר באלפים מתחיל להיות קר יותר ופחות נעים לפרות. הפרה הראשונה בתהלוכה, הפרה המובילה, מקושטת בפרחים רבים ופעמון גדול בצבע זהב. לפעמים אף תלויה עליה מראה קטנה, אשר מגרשת רוחות רעות על ידי השתקפותה. בעת הגעתן לכפר, הן מופרדות אחת מהשנייה לבעליה, אשר שמח לראות אותה חוזרת שלמה ובריאה ומקווה שהיא אף עלתה במשקלה. מלבד הפרה המובילה, הפרות הבאות אחריה בתהלוכה מקושטות גם הן בפרחים צבעוניים וגם סרטים יפים. בכפר עצמו נערכת חגיגה עם הרבה בירות ומזון מסורתי, מוסיקה. אחד המאכלים המיוחדים המוגשים בחג זה הוא ה- Hirtenkäse – גבינה מיוחדת עשויה מחלב הפרות ששהו בחופשתן באלפים. אנשי הכפר לובשים תלבושות בוואריות מסורתיות ויפות ומובילים את הפרות. חג זה מושך את תשומת ליבם של אלפי תיירים המבקרים בבוואריה בספטמבר.

ראש השנה הסינית - 新年 / סין

מועד חג זה משתנה משנה לשנה, עקב שנחגג לפי הלוח השנה הסיני, הנקבע לפי הירח. תאריכי תחילתו נעים בין ה-21 בינואר ל-21 בפברואר. חגיגה זו מציינת את בואה של השנה חדשה לפי לוח השנה הסיני. לכל שנה חדשה יש חיה אופיינית, לדוגמה: השנה 2022 היא שנת הטיגריס. לרוב החגיגות נמשכות 15 ימים, ובכל יום יש ארוחה חגיגית. הארוחה הראשונה הינה ארוחה מאוד גדולה, עם חברי המשפחה הכוללת גם חלוקת מתנות רבות ולאחר מכן מופע זיקוקים ברחבי סין. לרוב המזונות הנאכלים הם ברווז, חזיר ועוף, גם מעדנים מתוקים. ביום האחרון של החגיגות, ביום החמישה עשר, כל תושבי סין יוצאים לרחובות ומדליקים פנסים אדומים המעופפים והמקשטים את שמי סין. אחת הברכות הנשמעות הכי הרבה בזמן החגיגות הינה ברכת "מזל טוב", מכיוון שהסינים מאמינים כי שנה חדשה שווה למזל טוב חדש. לפי המסורת הסינית, החג התחיל כאשר מפלצת מפחידה טרפה את תושבי סין בערב ראש השנה ניאן. אך כאשר איש זקן הצליח לנצח את המפלצת – ציווה על תושבי סין לתלות על חלונותיהם פלקטים ופוסטרים אדומים ובכך למנוע מהמפלצת לחזור. לאחר חצות, החגיגות ברחובות מתחילות עם מופעי זיקוקים מרהיבים, תחפושות, אקרובטים, תהלוכות ועוד. חלק בולט מהתהלוכה הוא דרקון זהב גדול וארוך, המסמל את המפלצת ניאן.

קרנבל התפוזים - The Battaglia delle Arance / איטליה

מקור חג זה הוא באגדה איטלקית. גיבורת האגדה הינה נערה בשם ויולטה. בערב נישואיה עם הדוכס, נלקחה לביתו ללילה איתו. מכיוון שהתנגדה ללילה זה, החליטה למרוד וערפה את ראשו של הדוכס. יום למחרת יצאה מביתו וראשו בידיה, וכמובן גם שרפה את ביתו. בכך בעצם הראתה לאוכלוסיה המקומית כי ניתן למרוד בשלטון למרות מעמדם הנחות של התושבים. וכך עשו – מרדו בשלטון על ידי זריקת אבנים רבות, ובסופו של דבר גם ניצחו. מעשה זה הפך למסורת, רק שהאבנים הוחלפו לתפוזים אשר נשארים עודפים ממפעלים ותעשיית החקלאות באיטליה. "קרבות התפוזים" נמשכים כשלושה ימים, בהם סוסים סוחבים עגלות עם "לוחמים" שהנשק שלהם הוא תפוזים, בדיוק כמו פעם. ביניהם מסתובבת נערה המחופשת לויולטה ומפזרת פרחים ברחבי הכפר. על האנשים שברצונם לא להשתתף בקרבות אלו, להצטייד בקובע אדום, אשר יסמן אותם כאדם הצופה מהצד, ואין להשליך עליו תפוזים. הלוחמים בקרב מצוידים בקסדות מפוארות, לבוש לבן או לבן בשילוב צבע נוסף. העיר נהפכת לשדה קרב עם ריח חורפי של תפוזים.

הולי (חג הצבעים) – Holi / הודו

חג זה נערך בלילה שאחרי ליל ירח מלא, המציין את סיומו של החורף ובואו של האביב. אצל ההודים, סופו של החורף הוא מעין "ניצחון על הרע". בזמן חג זה, תושבי הודו מתרוצצים ברחובות, שותים משקאות מסורתיים ובעיקר משליכים אחד על השני אבקות צבעוניות הנקראות גלאל. מכאן גם בא השם – חג הצבעים, מכיוון שכל הרחובות נצבעים בצבעים שונים של אבקה ובהם גם אנשים מכוסים באבקות אלו. לכל אזור בהודו מקור שונה לחג זה, ולרוב מציינים זכר גיבור כולשהו. אך אחד הדברים המאחדים בחג זה הוא הזכר למלך השדים, אשר ציווה על כולם להשתחוות אליו כמו לאל. בנו, אשר ניסה לעצור את אביו ממעשים אלו, נשלח לסיים את חיו במדורה ביחד עם אחותו, הוליקה, אשר בעזרתה ניצל מהסוף הטראגי. לבסוף המלך גורש ובמקומו ניצב הבן. בכל שנה תושבי הודו מדליקים מדורה לזכר הוליקה. הצבעים השונים והמדורה מציינים את הגירוש של הרוע מהמקום.